<h1>סמ"ג לאוין סימן ס"ה</h1>
<h2>דף מט.</h2>
דיני תכשיטי אשה. חשוק של כסף או של זהב סביב ראשה ואין צעיף עליו דהיינו עיר של זהב והיינו עטרות כלות דאסרו אפילו בחול לכלות דווקא כדאיתא בפרק אחרון דסוטה (מ"ט א'), ואין זה כלילא דדרשינן התם בפרק במה אשה (שבת נ"ט ב') דשרי לצאת בו, וכן אישפיג"ל בלע"ז דהיינו מחט שאינה נקובה שראשה אחד עב וסוגרת בה מפתחי צוארה או הצעיף וטבעת שאין עליה חותם, בכל אלה תנן (שם נ"ז א') לא תצא לר"ה ואם י(ו)צאת אינה חייבת, ואסורין דלמא שלפא ומחויא (רש"י ד"ה ואם) ורב [ד]אמר (שבת ס"ד ב') אף בחצר המעורבת אסורין מדתנן (שם) בכבול ופאה נכרית יוצאין בחצר (סימני סה"ת ר"מ) ואף בכרמלית, דדווקא ולא בכבול ברשות הרבים תנן (שם נ"ז א') ונקט בחצר להשמיענו שהאחרים אסורים אף בחצר. ונזמי האף (שבת נ"ט ב') כמו כן אסורין ופירש בירושלמי (שבת פ"ו ה"ד) שהן דפוס שעל גבי החוטם אבל נזמי האוזן פירש רבינו שלמה דמהודקין היטב ומותרין, אמנם רבינו יעקב אומר (שבת ס"ד ב' תד"ה רבי) דכל תכשיטין אילו מותרין דבשל סופרים הלך אחר המיקל, ואם כן הלכה כרבי ענני ברבי ששון דלא אסר כי אם ברשות הרבים, ופליג אמתניתין, ואם כן לדידן דלית לן רשות הרבים גמורה מותר (סימני סה"ת שם), ובירושלמי גרסינן (שבת פ"ו ה"א) דברים שאסרו לצאת בהן לרשות הרבים בשבת ואם יצא חייב חטאת אסור לצאת בהן אף לחצר המעורבת, ודברים שאין חייב בהן חטאת מותר לצאת בהן [אף] לחצר המעורבת, ואומר הרב רבי ברוך (סה"ת סי' רל"ט—ר"מ) לישב המנהג שנהגו היתר ואפילו לדברי מתניתין דאסרה בכרמלית וחצר היינו לדידהו דאית להו רשות הרבים אבל לדידן דלית לן רק כרמלית מותר דליכא למיגזר מידי, ואף לדידהו הוי כמו גזירה לגזירה דאסרו כרמלית [גזירה] אטו רשות הרבים וברשות הרבים עצמה גזירה דלמא שלפא ומחויא הלכך (ולכן) לדידן לא גזרו דלית לן רק כרמלית (סימני סה"ת שם), אבל לדידן לא נתיר הא דתנן (עירובין צ"ט א') לא יעמוד אדם בר"ה וישתה ברה"י וכן לא ירוק ולא ישתין (צ"ח ב') ובכרמלית נמי אומר שם (צ"ט א') דה[י]א היא, בר"ה דידן נמי אסור דהתם מזומן הדבר לעשות ולדידהו לא הוי אלא חדא גזירה פן יביא אליו הכלי (ע"פ סה"ת שם).
